Babylonian Talmud, Tractate Sotah

בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא ועזר מצריו תהיהבשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי בר ישראל דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהיאם אמרה טמאה אני וכו' שמעת מינה כותבין שובר אמר אביי תני מקרעת א"ל רבא והא שוברת קתני אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינןואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח מעלין אותה התם קיימא דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן