Babylonian Talmud, Tractate Shabbat

מיתיבי עקוד שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשור הוא דאמר כי האי תנא דתניא עקוד עקידת יד ורגל או שתי ידים ושתי רגלים רגול שלא יכוף ידו ע"ג זרועו ויקשורואכתי לא דמי בשלמא רישא וסיפא ניחא מציעתא קשיא אלא הוא דאמר כי האי תנא עקוד עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם רגול שלא יכוף ידו על גבי זרועו ויקשורולא יקשור גמלים מאי טעמא אמר רב אשי משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגאאבל מכניס אמר רב אשי לא שנו אלא לענין כלאים כלאים דמאי אילימא כלאים דאדם והתנן אדם מותר עם כולם לחרוש ולמשוך אלא כלאים דחבלים והתניא התוכף תכיפה אחת אינה חיבור לעולם כלאים דחבלים והכי קאמר ובלבד שלא יכרוך ויקשוראמר שמואל ובלבד שלא יצא חבל מתחת ידו טפח והא תנא דבי שמואל טפחיים אמר אביי השתא דאמר שמואל טפח ותנא דבי שמואל טפחיים שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן והתניא ובלבד שיגביה מן הקרקע טפח כי תניא ההיא בחבלא דביני ביני

גמ מאי טעמא כדאמרן ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגאולא בסולם שבצוארו א"ר הונא בי לועא למאי עבדי ליה להיכא דאית ליה מכה דלא הדר חייך ביהולא ברצועה שברגלו דעבדי ליה לגיזראואין התרנגולין יוצאין בחוטין דעבדי ליה סימנא כי היכי דלא ליחלפוולא ברצועה דעבדי ליה כי היכי דלא ליתברו מאניואין הזכרים יוצאין בעגלה כי היכי דלא לחמטן אלייתיהואין הרחלים יוצאות חנונות יתיב רב אחא בר עולא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר משעה שגוזזין אותה טומנין לה עזק בשמן ומניחין לה על פדחתה כדי שלא תצטנןאמר ליה רב חסדא א"כ עשית' מר עוקבא אלא יתיב רב פפא בר שמואל קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר בשעה שכורעת לילד טומנין לה שני עזקין של שמן ומניחין לה אחד על פדחתה ואחד על הרחם כדי שתתחמםא"ל רב נחמן אם כן עשיתה ילתא אלא א"ר הונא עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה אי הכי זכרים נמי כיון דמנגחי זכרים בהדדי ממילא נפלןשמעון נזירא אמר קיסמא דריתמא בשלמא דרב הונא היינו דקתני חנונות אלא לרבנן מאי חנונות דעבדינן להו מילתא דמרחמינן עלייהוואין העגל יוצא בגימון מאי עגל בגימון א"ר הונא בר נירא אמר ר' אלעזר מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף דכתיב הלכוף כאגמון ראשוולא פרה בעור הקופר דעבדי לה כי היכי דלא למציוה יאלי